ת"א 40852-11-20

תקציר

התובע, עובד שנפגע בעבודה ביום 9.8.2018, תבע את מעסיקיו – הנתבעים 1 ו-2 – ואת בעל הנכס בו אירעה התאונה – הנתבע 3 – בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה. הנתבע 4 היה מעסיקו הרשמי של התובע, האחראי על הוצאת היתר העבודה שלו. בית המשפט פסק לטובת התובע. מהראיות עולה כי התובע התבקש להרוס גג מבלי שהוזהר מפני הסיכונים הכרוכים בכך ומבלי שקיבל ציוד בטיחות מתאים או הנחיות מהנתבעים. בית המשפט הטיל על הנתבעים 1 ו-2, שהעסיקו והדריכו במישרין את התובע, ב-75% מהנזק, ובנתבעת 4, שסייעה בהעסקתו של התובע, כאחראים ל-25% הנותרים. אולם, הנתבעת 3, אשר התקשרה עם הנתבעים לביצוע העבודה, לא נשאה באחריות שכן לא התרשלה בבחירת הקבלן, וטענות התובעת בדבר נטישה נדחו. בית המשפט קבע כי עדותו של התובע בנוגע לנסיבות התאונה הייתה אמינה וקבע כי לא הייתה לו רשלנות תורמת. השופט קיבל את הערכת הנכות הרפואית של 18.8% שהציג המומחה שמונה על ידי בית המשפט והוסיף 10% נכות תפקודית. השופטת החליטה על שכר של 7,000 ש"ח לחודש כבסיס לחישוב הפסדי השכר של התובע, החורגים מהשכר הממוצע בשטחים בשל הוכחת כושר השתכרותו של התובע בישראל. לתובע נפסקו 66,500 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ו-52,977 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, בהתחשב בנכותו התפקודית ובגיל פרישתו. כמו כן נפסקו הפסדי פנסיה, כאב וסבל, עזרה והוצאות רפואיות. סך הפיצויים הסתכם ב-220,099 שקל, בניכוי ניכויי המל"ל, כך שהיתרה נותרה 151,960 שקל. הנתבעים 1 ו-2 חויבו ביחד ולחוד ב-75% מסכום זה, ונאשם 4 היה אחראי ל-25% הנותרים. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם הוצאות משפט, הפרשי הצמדה, ריבית ושכר טרחת עורך דין.