תמ"ש 8265-07-16

תקציר

התובעת, שהייתה נשואה למנוח למעלה משני עשורים, תבעה מחצית מהרכוש שנצבר על שמו עד לפטירתו, לחילופין טענה לזכויות שיתוף שנצברו עד למועד פרידתם. הנתבעים, ילדיו של המנוח מנישואיו לתובע, התנגדו לתביעה. השופט פסק לטובת הנאשמים מכמה סיבות. ראשית, הראיה העיקרית של התובעת, תצהירה, לא נחקרה בחקירה נגדית ולכן חסרה אמינות. שנית, השופטת מצאה סתירות וסתירות רבות בגרסתה של התובעת לאירועים, ובפרט בכל הנוגע לסירובה של המנוחה לתת לה גט והמשך חייהם המשותפים לאחר הפרידה, דבר שסותר את פסיקת בית המשפט. שלישית, התביעה הוגשה באיחור רב של מספר עשרות שנים לאחר הפרידה, תוך גרימת נזק ראייתי לנתבעים והעלאת תהיות בדבר ויתור התובעת על זכויותיה. יתר על כן, השופטת לא שוכנעה כי הצדדים מתכוונים לחלוק ברכוש שנצבר לאחר הפרידה, והתובעת לא פירטה איזה רכוש נצבר בשני השמות עד למועד הפירוד. בנוסף, ציין השופט כי התובע לא הציג את ההליך בבית הדין הרבני כראיה, דבר שיכול היה לשפוך אור על סוגיות עובדתיות רבות. לבסוף, הגיעה השופטת למסקנה כי גם התביעה בגין מטלטלין שהותיר אחריו המנוח מופרכת שכן המנוח הותיר אחריו צוואה המזכה את יורשיו בכל רכושו, שהתובע לא היה אחד מהם. משכך, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לכסות את הוצאות הנתבעים.