ת"ק 48032-10-21

תקציר

התובע, מתווך נדל"ן, תבע את הנתבעים על דמי תיווך לאחר שהראה להם נכס מניב והנתבעים שכרו אותו לאחר מכן. הנתבעים טענו כי התובעת אינה זכאית לשכר טרחה כלשהו משום שלמתווך אחר היה הסכם בלעדיות עם המשכיר בתקופה בה הסכימו הנתבעים להשכיר את הנכס. השופטת הסכימה עם הנתבעים, וקבעה כי התובעת לא הייתה הגורם היעיל להסכם השכירות. התובע ידע או היה עליו לדעת על הסכם הבלעדיות, אך לא גילה זאת לנתבעים. מדובר בהטעיה לפי סעיף 8 לחוק המתווכים, המחייב מתווכים לנהוג בנאמנות ולמסור מידע מהותי ללקוחותיהם. עוד קבעה השופטת כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה, כנדרש לפי סעיף 14 לחוק המתווכים על מנת שמתווך יהיה זכאי לשכר טרחה. התובע לא יכול להיחשב כגורם היעיל בעסקה בנכס שאין לו שליטה עליו. הנתבעים גם לא פעלו בחוסר תום לב, ולכן בית המשפט לא יכול היה לחייב אותם לשלם את שכר טרחת התובע בעילות אלה. לבסוף, ציינה השופטת כי הנתבעים לא היו צריכים לגלות לתובע את הרקע המשפטי שלהם משום שהם נתבעו בהליך של תביעות קטנות, שבו אין חובה שוויון פרוצדורלי בין הדיוטות לעורכי דין. לפיכך, התביעה נדחתה, אך התובע חויב לשלם לנתבעים שכר טרחת עדים.