בע"מ 9126/05

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית בין בני זוג גרושים בנוגע לתשלום דמי שימוש נאותים עבור בית מגורים בו מתגוררים המבקש וילדיהם המשותפים. בעקבות גירושיהם בשנת 1996 ועזיבת המשיב את הבית המשותף בשנת 1995, התנהלו הצדדים בהליכים משפטיים רבים. תחילה דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיב לדמי שימוש, בנימוק של עזיבה מרצון והסכם ממון שלא אושר המעביר את הבעלות בבית המגורים למבקש. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, בקובעו כי עזיבה מרצון אינה שוללת בהכרח את הזכות לשכר טרחה עתידי. בית המשפט המחוזי אף מתח ביקורת על בית המשפט לענייני משפחה על כך שהתייחס להסכם הממון בהקשר של דמי שימוש ולא של זכויות קנייניות. התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לבדיקה נוספת, לרבות חוות דעת מומחה בדבר שכר טרחה הולם והתחשבות במגורי הילדים. בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור נדחתה, שכן לערעורים בערכאה שלישית יש השלכות משפטיות משמעותיות מעבר לצדדים המעורבים. פסק הדין הדגיש תום לב והתחייבויות חוזיות, וציין כי המשיב אינו יכול לערער על הסכם ממנו נהנו לאורך זמן. פסק הדין אישר את עמדת בית המשפט לענייני משפחה בדבר משמעותו של תום הלב, אך הכיר בצורך בבירור עובדתי. על בית המשפט לענייני משפחה הוטל לקבוע את נקודת המוצא לתשלום שכר טרחה, בהתחשב בסוגיות עובדתיות הנוגעות לצו הרחקה נגד המשיב ולמגורי הילדים. בהחלטה מיום 26.1.2006 לא נפסקו הוצאות.