ע"פ 652/88

תקציר

מדינת ישראל ערערה על העונש הקל שנגזר על משיב שהורשע בקשירת קשר עם אחרים לביצוע פשע שנאה באמצעות השלכת בקבוקי תבערה לעבר צריף שבו התגוררו בני מיעוטים. המשיב הכין את הקוקטיילים, השיג את הדלק ומסר את כלי הנשק לאחד משותפיו לקשר. על אף שהעבירה לא בוצעה כמתוכנן, מצא בית המשפט העליון כי מעשיו של המשיב, ממניעים עדתיים, מצדיקים עונש חמור יותר מעונשו של בית המשפט המחוזי של שנה, שלושה חודשי מאסר בלבד, נוכח חומרת העבירה המתוכננת והצורך בהרתעה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, תוך שהוא מדגיש את הצורך בענישה מחמירה על מעשי אלימות כאלה ואת חוסר תחולתו של הכלל לפיו אל לערכאות הערעור להחמיר בעונשים רק כדי להטיל עונש כבד יותר. גם טענת החרטה של המשיב נדחתה, שכן הראיות הראו שהוא איפשר את ביצוע העבירה. לפיכך, הטיל בית המשפט עונש של שלוש שנות מאסר, ו-18 חודשי מאסר בפועל, בהתחשב בנסיבות המקלות, לרבות הודאתו של המשיב באשמה ונסיבותיו האישיות. השופט י' בך נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים ד' לוין וש' ולנשטיין.