רע"א 2367/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר פינוי דיירים מוגנים. המקרה נסוב סביב פרשנות הסכם שכירות ותחולת חוק הגנת הדייר. המבקשים, אשר חכרו מהמשיבים מקרקעין פנויים מתוך כוונה להקים מבנים, הוכרו כדיירים מוגנים על ידי בית משפט השלום. עם זאת, בית המשפט המחוזי חלק על כך ופסק לטובת המשיבים, תוך שהוא מציין את אי תשלום דמי השכירות על ידי המבקשים ואת השימוש הבלתי חוקי בקרקע. פסק הדין מדגיש כי סעד מן היושר לדיירות מוגנת הוא אמצעי השמור לנסיבות חריגות, והתנהלות המבקשים בכל הנוגע לאי תשלום דמי שכירות והפרת חוזה אינה מצדיקה התערבות כזו. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי פרשנותם של תנאי חוזה ספציפיים, ולא עקרונות משפטיים כלליים, היא מחוץ לתחום המקרים הזכאים לערעור. בנוסף, מציינת השופטת כי גם אם המבקשים הוכרו כדיירים מוגנים, הייתה למשיבים עילת פינוי מוצדקת בשל אי תשלום דמי שכירות ושימוש שלא כדין בנכס. ההחלטה לדחות את הערעור מבוססת על הפעלת שיקול הדעת השיפוטי ועל נסיבותיו הספציפיות של המקרה, תוך התחשבות בסעיפיו הפרטניים של הסכם השכירות.