ת"פ 43653-02-14

תקציר

בית המשפט בחן שלוש סוגיות מרכזיות ביחס לאישום של נהיגה בחוף הים בניגוד לחוק איסור נהיגה ברכב על פי חוק החופים. ראשית, בית המשפט מצא כי טענת הנתבע כי החנה את רכבו לצורך פריקה וטעינה של כלי שיט אינה אמינה ולכן דחה אותה. שנית, השטח בו חנה הנאשם אכן היה חוף ים כהגדרתו בחוק. התמונות שהוגשו כראיות, יחד עם עדותו המהימנה של עד התביעה, מפקח רדוני, אישרו כי הנאשם החנה את רכבו בטווח של 100 מטרים מקו המים. לבסוף, בית המשפט מצא כי לנאשם יש טענה להגנה מפני צדק בעילה של אכיפה בררנית על ידי התביעה. מהראיות עולה כי בעוד שלנאשם ניתן דו"ח, נהגים אחרים שביצעו את אותה עבירה, ובמידה רבה יותר, לא נענשו, למרות שהדבר היה ידוע לתביעה. נמצא כי שיקול הדעת של הפקחים נוצל כדי להעלים עין מחלק מהעבריינים, מה שיצר מצב של חוסר שוויון, כאשר הנאשם השתייך לקבוצה שהושמה כמטרה בלתי הוגנת. מדיניות אכיפה בררנית זו גרמה לפגיעה משמעותית בתחושת הצדק וההגינות המשפטית. לפיכך, הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום נגד הנאשם, שכן הפגם בהליך לא ניתן לתיקון הולם.