ע"א 284/56

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בהתנגשות בין סירת מנוע ישראלית לספינה בריטית בנמל חיפה, שגרמה לנזק האחרון. השאלה היא האם את הנזקים, שישולמו במטבע חוץ, יש להמיר למטבע ישראלי לפי שער החליפין ביום שבו אירע הנזק או ביום מתן פסק הדין. הערעור נסוב סביב היבט ספציפי זה של המקרה, לאחר שהמערערים קיבלו כי הם אחראים לפצות את המשיב בגין הנזק שנגרם. המשיב העריך את הנזק בלירות שטרלינג, שכן התיקונים היו צריכים להתבצע באמצעות מטבע חוץ, גם אם הנזק היה קבוע בישראל. הסכום הכולל במטבע חוץ הוסכם על שני הצדדים. עם זאת, המחלוקת היא על הסכום שיש לתבוע במטבע הישראלי, בהתחשב בשערי החליפין המשתנים. המשיב ושופט בית המשפט המחוזי קבעו כי יש לעשות שימוש בשער החליפין ביום פסק הדין, בעוד המערערים טוענים לשער ביום האירוע. השופט ויתקון מדגיש כי מדובר בשאלה של המרת חוב במטבע חוץ למטבע ישראלי לצורך גבייה משפטית. הפסיקה העולמית בנושא חלוקה. אנגליה מקפידה על כלל תאריך ההפרה, ואילו תקדימים ישראליים, כולל Crystal Core v. פטיגרו ואריסון נ' ריין, מציע לאמץ את כלל יום הדין. פסק הדין דן בהשלכות של אימוץ כלל מועד ההפרה וקובע כי הוא עלול לגרום עוול, במיוחד כאשר כוח הקנייה של המטבע המקומי ירד מאז ההפרה. יתר על כן, העיקרון לפיו הנפגע מקטין את נזקיו אינו ישים במקרה זה, שכן המערערים גרמו לנזק ויכלו לספק באופן מיידי את מטבע החוץ הדרוש לתיקונים. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי אין לבלבל בין החוב במקרה זה, בהיותו נזק במטבע חוץ, לבין תהליך המרתו למטבע מקומי לצורך אכיפה משפטית. הטלת הסיכון לתנודות בשער החליפין על הצד העבריין היא סבירה וצודקת. לפיכך, בית המשפט מצדד במשיב ופוסק כי סכום המט"ח יומר למטבע ישראלי באמצעות שער החליפין ביום מתן פסק הדין. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לפצות את המשיב בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי.