תא"מ 43254-10-19

תקציר

השופט דוחה את התביעה נגד הבנק בנימוק שהתובע ידע שההטבה שקיבל מהבנק מוגבלת בזמן. התובע טען כי הבנק הטעה אותו בכך שלא הודיע לו כי ההטבה היא זמנית בלבד. עם זאת, השופט פוסק לטובת הבנק וקובע כי התובע היה מודע היטב למשך הגמלה ולתנאיה, כפי שנמסר על ידי הבנק במספר ערוצים. מראיות הבנק, לרבות עדותה של בנקאית בשם גב' נוי, עולה כי התובעת חתמה על הסכם הטבה לחצי שנה וקיבלה מספר מכתבים המפרטים את תנאי הגמלה ומועדי פקיעתה. השופטת מדגישה כי הבנק מילא את חובתו בכך שמסר לתובע באופן ברור את אופייה המצומצם של ההטבה. כמו כן, השופט מאשים את התובע באשמה תורמת בכך שהמשיך לסחור בפלטפורמה של הבנק והתעלם מאזהרות הבנק על הפסקת ההטבה. ציפייתו של התובע כי הגמלה תימשך ללא הגבלת זמן ללא בקשתו מתוארת כבלתי סבירה. עוד מציינת השופטת כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לסכום המדויק של גביית היתר, דבר המקשה על אימות טענתו. ככלל, מסקנת השופט היא כי הבנק פעל כראוי ובהתאם לחובת הנאמנות המוטלת עליו כלפי הלקוח וכי התביעה נעדרת כל שחר. לפיכך, התביעה נדחית, והתובע נדרש לשלם לבנק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.