רמ"ש 1903-02-22

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את בקשת רשות הערעור ואת הפסיקה הקיימת בעניין צווי מזונות זמניים. מסקנתם היא כי הבקשה הנוכחית היא מקרה חריג שבו מתבקשת התערבות ערעורית בשל כשל בהחלטת בית משפט קמא. כשל זה נעוץ בהיעדר הנמקה מאחורי ההחלטה, שאינה עומדת בחובתם של בתי המשפט לספק הצדקה מספקת לפסיקותיהם. לגופו של עניין, הוראת בית משפט קמא בעניין מזונות ילדים לוקה בחסר ואינה מפרטת את השיקולים או הראיות שעמדו בבסיס החלטתו, המהווה חשש משמעותי בקביעת מזונות. בעוד שהחלטות על מזונות זמניים מבוססות על ראיות מקדמיות ואינן דורשות ניתוח מעמיק, השופט מדגיש כי על בית המשפט עדיין להתוות את ממצאיו ואת הנתונים הספציפיים שנלקחו בחשבון. לפיכך, השופט נעתר לערעור ומחזיר את התיק לבית המשפט קמא לעיון חוזר ולהחלטה מנומקת כראוי בדבר מזונות זמניים. השופט גם בוחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה מדגיש את חשיבותן של החלטות מנומקות, במיוחד בענייני מזונות, וקובע תקדים להתערבות ערעורית במקרים חריגים שבהם בתי משפט קמא לא מילאו את חובתם לספק הנמקה מספקת.