ת"א 15982-12-19

תקציר

השופט, לאחר בחינת הראיות והעדויות, קיבל חלקית את הטענה. הם מצאו כי טענת הנתבעת כי התובעת ניצלה את חוסר השקט של ילדיה כדי למכור את סנדליה הפגומים עלולה לפגוע בעסקיה של התובעת ולכן מהווה לשון הרע. עם זאת, חלקים אחרים בביקורתה של הנתבעת, כגון כינויה של התובעת "סתם גסה" והבעת רגשותיה כי רימו אותה, נחשבו לביקורת צרכנית לגיטימית. עוד קבעה השופטת כי תלונה שהגישה הנתבעת לרשות להגנת הצרכן נופלת בגדר סמכותה של הרשות ומוגנת כפרסום בתום לב. באשר לפיצויים, השופטת התייחסה לאופי לשון הרע, למעמדם של שני הצדדים ולעובדה שהפרסום היה בעיקרו ביקורת צרכנית גבולית. הם הגיעו למסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצויים בסך 6,000 ₪. למרות זאת, קבע השופט כי הנתבעת אינה אחראית להוצאות ההליך, בהתחשב בהתנהלות התובעת ובהפרש המהותי בין הסכום הנתבע (130,000 ש"ח) לבין הפסיקה בפועל. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 6.12.2022.