ת"א 51008-05-16

תקציר

מדובר בתביעה כספית המבוססת על עילת תביעה חוזית שהגישו שתי בנותיו של שי קתין ז"ל נגד קיבוץ שובל, בו התגוררו סבתן ואביהן המנוח. התובעים, שהם יורשיו של שי ז"ל, טענו כי קיבוץ שובל לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם שנחתם בין הקיבוץ לבין האפוטרופוס של שי הקטין באותה עת. התביעה הוגשה עשרות שנים לאחר המועד שבו נדרש הקיבוץ להחזיר את ההלוואה לשי. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. השופט הסכים עם הנתבעים ודחה את התביעה. השופט קבע כי התובעים לא הוכיחו נסיבות חריגות כלשהן שיש בהן כדי להשהות את תחולת חוק ההתיישנות, והתביעה נדחתה בזמן. טענות התובעים כי תקופת ההתיישנות הוקפאה לפי סעיפים 7, 8 ו-9 לחוק ההתיישנות נדחו, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. בנוסף, קבעה השופטת כי עילת התביעה קמה עם הגיעו של שי לגיל 18, ותקופת ההתיישנות פקעה כעבור שבע שנים. התובעים גם לא הצליחו לשכנע את בית המשפט לקבל את טענתם כי עילת התביעה היא "מתחדשת" ולכן לא התיישנה. לבסוף הורה השופט לתובעים לשלם לנתבע הוצאות בסך 40,000 ₪.