ת"א 48631-06-17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה תאגידית מורכבת בה מעורבים מספר גורמים, לרבות חברה ציבורית, נושאי משרה בה ומשרד רואי חשבון, בנוגע לטענות על חלוקת דיבידנד לא תקינה והערכות שווי רשלניות. התובעת, חברה ציבורית, האשימה את נושאי המשרה, ובפרט את אילן בן דב, בעל השליטה דאז, בכך שאישרו חלוקות דיבידנד שלא עמדו במבחני כושר הפירעון והרווח החוקיים, ובכך פגעו בחברה ובנושיה. באופן ספציפי, נטען כי הדיבידנדים חולקו כדי לשרת את האינטרסים של בעל השליטה ולא את החברה וכי חלוקות אלה החלישו באופן משמעותי את המבנה הפיננסי של החברה, מה שהוביל לקריסתה הפיננסית בסופו של דבר. בנוסף, התובע האשים את פירמת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג (EY) בהערכות שווי רשלניות שהעריכו יתר על המידה את שווי החברה, וטען כי EY הסתמכה יתר על המידה על מצגי ההנהלה ללא אימות מתאים, ובכך הטעתה את הנושים ומחזיקי האג"ח לגבי מצבה הפיננסי של החברה. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענות לרשלנות או הפרת חובה הן כלפי נושאי המשרה בחברה והן כלפי EY. בית המשפט קבע כי הדירקטוריון התנהל כראוי תוך שקלול כל הנתונים הפיננסיים ונתוני השוק הרלוונטיים שהיו זמינים לו באופן סביר בעת ההפצה וכי הסתמכותה של EY על מצגי ההנהלה לא חרגה מהסטנדרטים המקצועיים המקובלים בתחום הערכות השווי. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח נזק כספי ממשי כלשהו הנובע מהמעשים הרשלניים הנטענים או קשר סיבתי ישיר בין התנהלות הנתבעים לבין כל נזק נטען. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, ובית המשפט הורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים, תוך שהוא מכיר בכך שהוא אינו מטיל שכר טרחה בפועל בשל אופי התיק הייצוגי, בשם נושי החברה.