ת"פ 35419-10-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום נגדם. בבקשה, שכותרתה "בקשה לביטול כתב אישום לשם הגנה על הצדק", נטען כי כתב האישום הוגש בשיהוי, בין יתר הפגמים. עם זאת, השופט קבע כי נקודת המוצא צריכה להיות חזקת תקינות המעשה המינהלי, המטילה את נטל ההוכחה על הנאשם להוכיח נימוקים לביטול כתב האישום. אחת הטענות המרכזיות שהועלו הייתה כי הזמן שחלף בין העבירה הנטענת לבין הגשת כתב האישום היה ארוך מדי והיווה שיהוי. השופטת הסכימה כי היה עיכוב של 10 חודשים, אך קבעה כי הוא אינו משמעותי מספיק כדי להצדיק פיטורים. הם הצדיקו זאת בהתייחסם לתקופת ההתיישנות על העבירה, שטרם חלפה, ולהיעדר פגיעה ממשית ביכולתו של הנאשם להתגונן. עוד טען הנאשם כי ניתן היה לאכוף את העבירה באופן מנהלי, דבר שהיה מביא לתוצאות טובות יותר עבורם. עם זאת, השופט טען כי צו האכיפה המנהלי אינו חל על עניינו של הנאשם משום שהוא חל רק על הפרות שבוצעו לאחר 1 בינואר 2018. באשר לטענות על עובדים סינים הפועלים במקום, קבע השופט כי יש לדון בטענות אלה, שהיו חלק מכתב האישום, במהלך המשפט לאחר הצגת הראיות. השופטת הדגישה כי הימצאותם של עובדים באתר שיש בו מפגעים בטיחותיים אינה עולה בקנה אחד עם הערך החברתי של הגנה על בטיחות העובדים ואינה יכולה להיחשב כעניין של מה בכך. גם טענות הנאשם בדבר אכיפה בררנית, האפשרות לסגור את התיק בפשרה והטענה כי כתב האישום חריג בחומרתו נדחו. השופט הדגיש כי ההחלטה להגיש כתב אישום נתונה לשיקול דעתה של התביעה ואין להקל בה ראש. יתר על כן, עובדות המקרה לא תמכו בטענות הנתבע בדבר אכיפה בררנית. לבסוף, השופט הגיע למסקנה כי לנאשמים לא הייתה זכות קנויה לסגור את התיק בפשרה וכי החלטת התביעה שלא לעשות כן הייתה סבירה, בהתחשב בכך שהיה משפט פלילי נוסף תלוי ועומד נגדם. בסופו של דבר, השופט לא מצא חוסר סבירות קיצוני בהתנהגות התביעה שיצדיק את ביטול כתב האישום וקבע שימוע לנאשם לצורך תגובה לכתב האישום. ההחלטה אישרה מחדש את חזקת החפות המוקנית לנאשם.