ע"מ 61226-06-17

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור שכן הראיות שהוצגו על ידי המערערים התבססו על עדות שמיעה ולא ביססו את טענותיהם. בינתיים ניסתה המערערת לתמוך את טענותיה במספר חוות דעת, אשר הופרכו במסמכים רשמיים של המשיב. המשיב הדגיש כי יש לראות בבקשה לפי סעיף 20א, אותה הגיש המערער לקבלת הטבות מס, כמסמך תקף המייצג את העובדות. עוד טען המשיב כי הפערים בין הערכות השווי השונות של המערערת מעידים על חוסר עקביות בטענותיהם. באשר לקצב הגידול, חוות דעת המומחה מטעם המשיב התבססה על מחקר מהימן, להבדיל מהמומחה מטעם המערערת, שממצאיו לא היו מבוססים דיים. יתר על כן, עמדתו של המשיב בדבר התאמת המס המשני הייתה מוצדקת, שכן היא התבססה על עסקה שהתרחשה בפועל. המערערת, לעומת זאת, טענה כי הביאה ראיות מספיקות והעבירה את נטל ההוכחה למשיב. הם טענו כי הקניין הרוחני שלהם הוערך באופן שגוי וכי העסקה לא הייתה מלאכותית. עם זאת, השופט מצא כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. השופט שוכנע מטענת המשיב כי תחולת סעיף 20א משקפת נאמנה את שווי הקניין הרוחני. השופטת גם הסכימה עם עמדת המשיב באשר לתוחלת החיים של הקניין הרוחני ושיעורי הצמיחה, ומצאה אותם אמינים יותר מטענות המערערת. בסופו של דבר, דחתה השופטת את הערעור ובחרה לצדד בהערכת השווי של המשיב. זאת ועוד, השופט דחה את טענות המערערת בדבר התאמות מס משניות, אך הכיר בצורך של בית המשפט העליון להעמיק בסוגיה זו. יש לציין כי למרות חשיבות המקרה, בחרה השופטת שלא להטיל על המערערת הוצאות משמעותיות בשל התנהלותו הפרוצדורלית של המשיב, ובפרט העיכובים בהגשת הסיכומים.