ערר 1024/24

תקציר

פסק הדין דן בהחלטת ועדת הערר בנוגע לבקשה להארכת המועד לערר על היתר בנייה. הוועדה מכירה בסמכות להאריך מועדים להגשת עררים, אך אין להיעתר לבקשות כאלה כדבר שבשגרה. המבקש לא הגיש התנגדות להיתר הבנייה, והערר הוגש חצי שנה לאחר ההחלטה. הוועדה לא מצאה פגמים או ליקויים תכנוניים מהותיים בהליך הוצאת ההיתר וקבעה כי ההיתר תואם את התכנית החלה. יודגש כי שלב התכנון, ולא שלב הרישוי, הוא השלב המתאים לבחינת יתרונות וחסרונות תכנוניים. מאחר שההיתר התיישר עם התכנית המאושרת, ניתן היה לבטלו רק במקרים נדירים של אי חוקיות, שלא הייתה קיימת במקרה זה. הוועדה דחתה גם את טענות המבקש בדבר מפגעי רעש ואבק מהבנייה, וראתה בהן זמניות ואינן מספיקות כדי להצדיק את ביטול ההיתר או התלייתו. כמו כן, נמצא כי טענות המבקש אינן קשורות לתכנון ויש להפנות אותן לרשויות אחרות או לפתור אותן בדרך של הסכמה עם בעלי הקרקע. בסופו של דבר, הבקשה לא סיפקה נימוקים תכנוניים או אי-חוקיות המצדיקים את ביטול ההיתר, ונקבע כי הערר אינו ראוי, מה שהוביל לדחייתו.