ת"פ 29142-02-24

תקציר

הנאשם הורשע בעבירה על חוק הכניסה לישראל בכך שהסיע שוהה בלתי חוקי בתחומי המדינה. העונש המקסימלי על עבירה זו הוא שנתיים מאסר. על בית המשפט לקבוע את העונש ההולם בהתאם לחומרת העבירה, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, בנסיבות העבירה ובמדיניות הענישה הרווחת. הערכים החברתיים הנפגעים מפגיעה זו כוללים את ביטחונה וריבונותה של המדינה. לאחר מכן על בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם בטווח הענישה המתאים, בהתחשב בגורמים שאינם קשורים לעבירה עצמה. נסיבותיו של מקרה זה הן כדלקמן: הנסיעה התרחשה בתוך גבולות ישראל, ולא במחסום; הנתבע הסיע נוסע אחד בלבד, לא הייתה לו היכרות מוקדמת עימם ולא קיבל פיצוי כספי. בהתחשב בחומרתה הבינונית-נמוכה של העבירה, בחן בית המשפט את הענישה הנהוגה במקרים מסוג זה. בית המשפט סקר מספר פסקי דין קודמים, אשר הטילו עונשים שונים, לרבות עבודות שירות, מאסר על תנאי ומאסר על תנאי, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו, במועד ביצוע העבירה ובענישה המקובלת, קבע בית המשפט כי טווח הענישה ההולם במקרה זה הוא ממספר קטן של חודשי מאסר שניתן לריצוי כעבודות שירות ועד שבעה חודשי מאסר. נוכח היעדר עברו הפלילי של הנאשם, קבלת אחריותו והודאתו המוקדמת, הציב בית המשפט את עונשו בקצה התחתון של טווח הענישה המתאים. בנוסף לקנס ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, גזר עליו בית המשפט חודשיים מאסר בפועל שירוצו כעבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי. לנאשם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז.