ת"א 49204-08-10

תקציר

בית המשפט דן בבקשה לסילוק תביעה על הסף בעילה של התיישנות. התביעה המדוברת הוגשה במקור בשנת 2008 אך נדחתה בשל חוסר המעש של התובע בשנת 2010, במיוחד בגין אי הגשת כתב התביעה לנתבעת. גם התביעה הנוכחית, שהוגשה ב-2010, מאוימת בדחייה מאותה עילה. השופט מציין את ההבחנה במשפט הישראלי בין תביעה שנדחית לבין תביעה שנדחית, כאשר האחרון כולל מצבים בהם התביעה נמחקת או נמחקת. בעוד שתביעות שנדחו אינן מאפשרות הארכה של תקופת ההתיישנות, תביעות שנדחו יכולות בנסיבות מסוימות. השופטת סוקרת את הפסיקה בנושא זה, וקובעת כי מחיקות בגין חוסר מעש לא תמיד מצדיקות את הארכת תקופת ההתיישנות, במיוחד כאשר חוסר המעש הוא באשמת התובע. עם זאת, במקרה זה, השופט קובע כי חוסר המעש של התובע היה רשלני אך לא נעשה בחוסר תום לב, ולנתבע לא נגרם כל נזק ראייתי. יתר על כן, מהות התביעה, בה מעורב גוף ציבורי, פעולתו המהירה של התובע בהגשת התביעה הנוכחית לאחר דחיית התביעה הקודמת, ותרומתו של הנתבע לחוסר יכולתו לאתר, שוקלים לטובת מתן אפשרות לתביעה להתקדם. לפיכך, בקשת הדחייה על בסיס חוק ההתיישנות נדחית. השופטת מדגישה כי החלטה זו חלה דווקא על נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה.