גמ"ר 5924-06-13

תקציר

המבקש, שזוכה מהאישומים הקשורים לתאונה שהובילה למותו של פעוט, תבע פיצויים והחזר הוצאות מהמדינה, תוך הסתמכות על סעיף 80 לחוק העונשין. סעיף זה מאפשר לבית המשפט להורות לאוצר המדינה לפצות נאשם שזוכה מחמת חוסר בסיס להאשמה או נסיבות מצדיקות אחרות. השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקש. השופט קובע כי העילה הראשונה, הנוגעת להיעדר אשמה, אינה חלה משום שהיו בידי התובע די ראיות כדי להצדיק את האשמה, ואין די בטענת ההגנה של המבקש כי הפעוט החליק כדי לשלול זאת. זאת ועוד, התנהלותו של המבקש עצמו במהלך החקירה – מסירת גרסאות סותרות לאירועים – תרמה לקושי בחקירה והעלתה חשדות נגדו. באשר לעילה השנייה, המתייחסת לנסיבות מצדיקות אחרות, מוצא השופט כי אופי זיכויו של המבקש מחמת ספק אינו מצדיק פיצוי, במיוחד בהינתן שהמשפט התנהל ביעילות. השופט גם אינו מוצא נסיבות אישיות חריגות, שכן הנזקים שהוצגו על ידי המבקש לא היו חריגים, ושלילת רישיונו נעשתה בהסכמה. בנוסף, מציינת השופטת כי השיהוי של המבקש בסך של כ-16 חודשים בהגשת הבקשה לפיצויים, שאינו עולה בקנה אחד עם הכללים הפרוצדורליים, מהווה סיבה מספקת לדחיית הבקשה.