ת"פ 4063/06

תקציר

הפרשה עסקה בהגשת כתב אישום נגד צחי הנגבי, שר לשעבר בישראל, בשני סעיפים. הסעיף הראשון התייחס לטענות על מינויים פוליטיים בעת שהנגבי כיהן כשר להגנת הסביבה, ואילו הסעיף השני האשים אותו בעדות שקר ושיבוש הליכי משפט. רוב השופטים הרשיעו את הנגבי בעדות שקר בגין מתן תצהיר שקר ועדות שקר בפני ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. השופטים התווכחו על תפקידו של בית המשפט להכריע בשאלת הקלון והאם יש לקבוע כי העבירה שביצע הנגבי היא מחפירה, שתביא להדחתו מהכנסת. השופטים קיבלו את עמדת התביעה כי תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע אם יש בעבירה פגם מוסרי ואין להתחשב בנסיבותיו האישיות או במאפייניו של הנאשם. הם הגיעו למסקנה כי עבירת עדות שקר היא מטבעה עבירה שיש בה קלון, שכן היא פוגעת בערך האמת והצדק. השופטים דחו גם את טענות ההגנה כי נסיבות העבירה מציבות אותה בקצה התחתון של סולם חומרת עדות השקר וכי עדותו של הנגבי ניתנה להגנה עצמית. הם הדגישו כי מעשיו של הנגבי טומנים בחובם פגם מוסרי ממשי וכי השקר הוא חרפה. יתר על כן, היסוד המטעה בעדותו והיעדר הודאה, אחריות או חרטה חיזקו מסקנה זו. בסופו של דבר החליטו השופטים לקבל את בקשת התביעה ולקבוע כי העבירה שביצע הנגבי היא מחפירה. הם הטילו קנס של 10,000 שקל והורו להנגבי לחתום על התחייבות בסך 10,000 שקל להימנע מביצוע עבירות דומות בתוך שלוש שנים. רוב השופטים החליטו גם לקלקל את הנגבי. עם זאת, מאחר שהתביעה לא ביקשה עונש מאסר, לא הייתה מניעה חוקית שחנגבי יתמודד לכנסת או יכהן שוב כשר.