ת"א 5193-11-07

תקציר

התיק סובב סביב תביעת רשלנות רפואית שהגישה משפחה נגד הרופאים המטפלים והרופא בגין אי אבחון סיבוכי ההיריון של היולדת, שגרמו ללידת ילדם עם תסמונת דאון ומומי לב. ההורים טענו כי הנאשמים לא הציעו לאם בדיקות מתאימות, לרבות בדיקת מי שפיר, שהיו יכולות לאבחן את המומים בעובר. הם תבעו פיצויים בגין הולדה שלא כדין, בטענה שאם היו יודעים על המומים, היו מפסיקים את ההיריון. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, והגיע למסקנה כי הם לא הפרו את חובת הזהירות שלהם. השופט מצא את גרסת התובעים לאירועים פחות מהימנה מזו של הנתבעים, במיוחד בכל הנוגע להצעה ולסירוב לבדיקת מי שפיר. עוד ציינה השופטת כי היולדת ילדה בעבר מבלי לבצע בדיקות מעבר לאולטרסאונד בסיסי, דבר המעיד על חוסר רצונה לעבור פרוצדורות פולשניות. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי הבדיקות הנוספות שביקשו התובעות לא היו חובה ולא היו צפויות להשפיע על ההחלטה להמשיך את ההיריון, מה גם שהאם סירבה לבדיקת מי שפיר – הבדיקה היעילה ביותר לאבחון תסמונת דאון. השופט גם פקפק בטענת התובעות כי היו מפסיקות את ההיריון אילו ידעו על הפגמים, בהתחשב באמונתן הדתית ובהיעדר ראיות של רב שהיה מאשר הפלה. בסופו של דבר קבע השופט כי מעשי הנתבעים לא היוו רשלנות, ולא הוכח הקשר הסיבתי בין התנהגותם לבין הנזק שנגרם. לפיכך, התביעה בגין הולדה בעוולה נדחתה, ולתובעים לא נפסקו פיצויים כלשהם.