עש"א 55299-12-21

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך סימני מסחר בין המערערת, שבבעלותה שני סימני מסחר רשומים בעלי עיצוב יונה, לבין המשיב, שהגיש בקשה לרישום סימן מסחר דומה. המערערת התנגדה לרישומו של המשיב בטענה כי הוא יטעה צרכנים בשל הדמיון בין הסימנים. עם זאת, כב' המערערת דחתה את התנגדות המערערת, והביאה את המערערת לערער על ההחלטה. החלטת הפוסק, עליה הוגש ערעור, התמקדה בהבדלים החזותיים בין הסימנים ולא נתנה משקל רב לדמיון הרעיוני. המערערת טענה כי שגה הפוסק בכך שלא הכיר בדמיון המטעה בין הסימנים וביקשה מבית המשפט לבטל את ההחלטה. מנגד, טען המשיב כי הסימן של המערערת אינו מוכר היטב וכי סימניו מובחנים דיים. לאחר בחינת הראיות ובחינת הפסיקה הקודמת, לרבות יוניליוור נ' שגב, שעסק בסוגיה דומה, מצא בית המשפט כי החלטת הפוסק אינה נותנת מענה הולם לדמיון הרעיוני בין הסימנים. בית המשפט הדגיש כי הרושם הכולל והרעיון המרכזי העולה מסימני המסחר צריכים לעמוד במוקד בעת הערכת הדמיון המטעה. במקרה דנן פסק בית המשפט לטובת המערערת, קיבל את הערעור וביטל את רישום סימן המשיב. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו של המערער בסך 30,000 ₪. בהחלטה הודגש כי ההבדלים החזותיים בין הסימנים אינם מספיקים כדי להבדיל ביניהם מבחינה רעיונית, במיוחד כאשר הסימנים העבירו רעיון דומה לצרכנים.