ת"א 55861-12-18

תקציר

התובעים, חוכרים רשומים של חלקת קרקע, תבעו את הנתבע וביקשו לפנותו משתי דירות על הקרקע. הורי הנתבעת קיבלו זכויות בדירות מהורי התובעים באמצעות הסכם מתנה, לכאורה תוך הפרת הסכם שכירות. בית המשפט מצא כי התובעים אינם הבעלים או הזכאים של דירת הנתבע, בהתאם להסכם המתנה, ולכן אינם יכולים לדרוש את פינויו. כמו כן, הנתבע החזיק כדין בדירתו באמצעות הסכם המתנה והירושה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת התובעים בנוגע לדירה השכורה, שכן לנתבעת לא היו זכויות בה. הוכח כי התובעים הם הבעלים והזכאים של הדירה השכורה, ותפיסת הנתבע בה הוגדרה כבלתי חוקית. פסק הדין דחה את טענת התובעים כי הסכם המתנה אינו תקף בשל אי תשלום מיסים והפרת הסכם השכירות. למרות שהבניין נבנה שלא כדין, התובעים, בשל הסכם המתנה, לא יכלו לבסס את תביעתם לפינוי על הפרות אלה. פסק הדין יצר מצב חריג בו התובעים היו החוכרים הרשומים של החלקה כולה, אך חלק ממנה היה פטור, חריגה שלא באה לידי ביטוי ברישומים הרשמיים. אולם מורכבות זו לא הרתיעה את בית המשפט מלפסוק על סמך העובדות והראיות שהוצגו. משכך, נדחתה התביעה לפינוי הנתבע מדירתו ואילו התביעה בדבר הדירה השכורה התקבלה, תוך מתן הוראה לפינוי מיידי של הנתבע.