ת"א 20221-04-16

תקציר

התובע, שנורה על ידי שכנו, תבע את המשטרה על כך שלא הצליחה למנוע את הפשע למרות אזהרות ותלונות רבות. בית המשפט מצא את המשטרה רשלנית בטיפול בתיק וחייבת לפצות את התובע על נזקיו. השופטת דחתה את טענת התובע להעביר את נטל ההוכחה לנתבע. השופט פירט את חובת הזהירות של המשטרה כלפי האזרחים ואת המונופול שלה על השימוש בכוח, המחייב אותה להגן על האזרחים ולפעול באופן סביר למניעת פשעים. במקרה זה, המשטרה סיווגה באופן בלתי סביר את הסכסוך כסכסוך שכנות ולא הגיבה כראוי לאיומים ואזהרות. השופט הדגיש כי היה על המשטרה לנהוג אחרת, במיוחד לאחר שהאיום הסלים והסכנה הפכה מיידית. ההתנהלות היוותה רשלנות, וגרמה לנזק לתובע. באשר לגובה הנזק, התייחסה השופטת לנכויות הרפואיות והתפקודיות שנגרמו לתובע וקבעה כי הן עומדות על 9.75% ו-5%, בהתאמה. השופטת בחנה את תביעות התובע בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, ומצאה כי האחרון זכאי ל-150,000 ₪, וכן ל-10,000 ₪ לסיוע לצד ג', 5,000 ₪ להוצאות רפואיות ו-150,000 ₪ לכאב וסבל – מה שמביא את סך הפיצוי ל-507,879 ₪. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 128,843 שקל. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום פסק הדין.