ערר 8041-08-22

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על שומת היטל השבחה על חלקת קרקע בעקבות אישורן של שתי תכניות – תמ"א 62 ותמ"א 684 – ומימוש ההיתר. תכנית 62 כללה תיקונים לתכנית האב, לרבות הסדרת שטחי שירות באזורי תעשייה, ואילו תכנית 684 הייתה תכנית איחוד וחלוקה שמטרתה לאפשר את רציפות קו הייצור של המערערת. המחלוקת העיקרית הייתה האם מימוש שטחי השירות התאפשר במצב התכנוני הקודם, ולפיכך אין להטיל היטל השבחה, או שמא הוא תוצאה של התוכניות המאושרות, המצדיקות את ההיטל. בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי ניתן היה לממש את שטחי השירות על פי התכנית הקודמת וכי הביצוע המבוקש אינו תוצר תכנוני חדש. לפיכך, יש לחשב את המימוש החלקי בשיטת זעירא, הדוחה את תשלום ההיטל עד ששווי המימוש החלקי יעלה על המצב הקודם. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי היטל ההשבחה נקבע לפי שיעור המימוש הכולל של התכנית ולא רק הזכויות החדשות, והחוב נוצר עם קרות אירוע המס, כאשר התשלום נדחה עד למימושה המלא של התוכנית. בעקבות זאת בוטלה הודעת החיוב, אך הודגש כי חובת היטל ההשבחה נותרה בתוקף ותגיע אם יתבקש מימוש נוסף. הערעור נסגר מתוך הבנה כי המערערת לא תתנגד להיטל אם יתבקש פיתוח נוסף.