בצה"מ 60418-11-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה בבקשת פסלות שופט החלטה זו של בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה (להלן: "בית המשפט" או "החלטה") עוסקת בבקשת פסלות שופט שהוגשה על ידי המבקש (בנימין חיון) נגד השופט משה סרוגוביץ'. הבקשה נוגעת להליך מרכזי של ביטול צו הריסה מנהלי שהוצא נגד תורן דגל נייד, שהוקם על ידי המבקש. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים העולים מההחלטה, ובחידושים או הדגשים שהיא מציבה. **1. עילת הפסלות – חשש ממשי למשוא פנים:** הבסיס לבקשת הפסלות הוא סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי שופט יפסול עצמו מלדון בהליך "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". המבקש טען כי בהחלטה קודמת בנוגע לעיכוב ביצוע זמני של צו ההריסה, גיבש השופט דעה שלילית ו"נעולה" לגביו, על סמך הליכים קודמים שהתנהלו בפניו. **2. עקרונות משפטיים מרכזיים שעלו מההחלטה:** * **המבחן האובייקטיבי:** בית המשפט מדגיש כי המבחן לפסילת שופט הוא אובייקטיבי במהותו. שופט אינו חופשי לפסול עצמו אלא על סמך נתונים אובייקטיביים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים. פסילה עצמית ללא עילה מספקת פוגעת בהגינות המשפט ובאמון הציבור. * **החובה לשבת בדין:** בית המשפט מדגיש את "הזכות לשבת בדין" כחובה, וכי על שופטים לפסוק בכל הליך בהתאם לדין, ללא משוא פנים, תלות או מורא. * **הבחנה בין הליך מנהלי להליך פלילי:** בית המשפט מבהיר כי על אף שההליך מתנהל לפי חוק סדר הדין הפלילי, מדובר בהליך מנהלי במהותו, בו מבקש המבקש לבטל צו מנהלי. הבחנה זו חשובה לעניין הסקת מסקנות מהתנהלות קודמת. * **החלטות דיוניות וביניים אינן מהוות עילת פסלות:** בית המשפט קובע כי החלטה דיונית או החלטת ביניים שניתנה כנגד אחד הצדדים, ואף רצף של החלטות כאלה, אינן מהוות כשלעצמן עילת פסלות. התבטאות של שופט על שימוש לרעה בהליכי משפט אינה מקימה אוטומטית עילת פסלות. * **דיון קודם באותו עניין אינו פוסל:** בית המשפט חוזר על הלכה עקבית לפיה העובדה ששופט דן בעבר בעניינם של צדדים, ואף באותה פרשת עובדתית, אינה פוסלת אותו מלדון שוב. במיוחד כאשר מדובר בבית משפט לעניינים מקומיים, בו שופט יחיד דן לעיתים קרובות באותם מתדיינים. * **מראית פני הצדק:** בית המשפט מתייחס לטענת המבקש לפגיעה במראית פני הצדק. הוא מאשר כי במקרים חריגים ניתן להעביר את הדיון למותב אחר גם בהיעדר עילת פסלות שבדין, אם קיים חשש סביר לפגיעה קשה במראית פני הצדק. עם זאת, הוא קובע כי זהו אינו המקרה הנוכחי, שכן מדובר בהחלטה מקדמית דיונית, שהיא עניין שבשגרה. הרחבת השימוש בטענת מראית פני הצדק ללא בסיס אובייקטיבי ממשי עלולה לרוקן מתוכן את הלכות הפסלות. **3. חידושים או הדגשים בהחלטה:** * **החשיבות של התייחסות להליכים קודמים במסגרת עיכוב ביצוע:** חידוש או הדגשה משמעותית בהחלטה היא כי במסגרת הבחינה המקדמית של הצדקת עיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי ותנאיו, **חובה** על בית המשפט לשקול את ההתנהלות הדיונית הקודמת של המבקש, במיוחד כאשר מדובר בהליכים דומים או זהים. בית המשפט קובע כי התעלמות מהתנהלות קודמת תהווה "חטא לתפקידי". הדבר נובע מהדרישה החוקית שלא לעכב ביצוע אלא אם הדבר מוצדק, וכי התנהלות המבקש בעבר היא נתון רלוונטי לשיקול זה. * **הבחנה בין "דעת נעולה" ל"דעה קדומה":** בית המשפט מבחין בין "דעת נעולה" (שעשויה להוות עילה לפסלות) לבין "דעה קדומה". הוא קובע כי התייחסותו להתנהלות המבקש בהליכים קודמים אינה בגדר דעה קדומה, אלא הסקת מסקנות מבקשת מהתנהלות דיונית בעניינים דומים. * **החלטה מקדמית אינה "חריצת דין" לגוף העניין:** בית המשפט מדגיש כי החלטתו המקדמית בנוגע לעיכוב הביצוע אינה קובעת דבר לגבי גוף הבקשה לביטול צו ההריסה. הוא נותר פתוח לשמוע ולהשתכנע לגבי טענות המבקש. **4. עמדת בית המשפט ופסיקתו:** בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. הוא קבע כי לא מתקיימת עילת פסלות כלשהי, וכי המקרה רחוק מלהיות חריג המצדיק פסלות מכוח מראית פני הצדק. הוא הדגיש כי החלטתו בנוגע לעיכוב הביצוע התבססה על הנתונים העובדתיים והדיוניים הרלוונטיים, תוך התייחסות להתנהלות קודמת של המבקש, כמתחייב מהדין. **5. סיכום:** החלטה זו מחזקת עקרונות יסוד בדיני פסלות שופט, תוך הדגשת המבחן האובייקטיבי והחובה לשבת בדין. במקביל, היא מציבה הדגש חדשני או משמעותי באשר לחובתו של בית המשפט להתייחס להתנהלות דיונית קודמת של בעל דין, במיוחד בהליכים מנהליים, כאשר הוא נדרש להחלטות מקדמיות כמו עיכוב ביצוע. היא מבהירה כי התייחסות כזו, המבוססת על נתונים רלוונטיים, אינה מעלה בהכרח חשש למשוא פנים, אלא מהווה חלק משיקול דעתו המושכל של בית המשפט.