ק"פ 26177-01-18

תקציר

פסק הדין מזכה את עורך הדין, הנאשם, מאשמת לשון הרע שהגישה נגדו שכנה, המתלוננת, במסגרת סכסוך ממושך בין אחותו של הנאשם ומשפחתה, משפחת לוי והמתלוננת. הסכסוך, ששורשיו ביצרים ובמערכות יחסים מורכבות, נסוב סביב חרמות לכאורה, מודיעים והליכים משפטיים הקשורים לעבירות בנייה בשכונה המשותפת שלהם, כפר חב"ד. התלונה מתייחסת באופן ספציפי לארבעה פרסומים כתובים של הנתבע, שלטענת המתלונן הופצו לאנשים שונים וכללו פרסומים מכפישים אודותיו. להגנתו טען הנאשם כי כל הפרסומים נכתבו תוך ייצוג לקוחותיו, קרי אחותו ובעלה, על מנת לקדם את האינטרסים שלהם ולהסיר את החרם נגדם. לטענתו, הדברים התבססו על מידע שמסרו לקוחותיו וכי לא היה לו כל ידע אישי על אמיתותם. הנתבע גם השתמש בתקדים משפטי, שהציע כי אין לאפשר תביעות נגד עורכי דין הפועלים בשם לקוחותיהם, כדי לא להרתיע ייצוג משפטי ללא מורא. השופטת הסכימה עם טענות הנתבעת, והדגישה כי הפרסומים היו חלק מייצוגה המשפטי של הנתבעת וכי הם לא הופצו בפומבי, ובכך לא עמדו בדרישות לשון הרע כהגדרתן בחוק. כמו כן, השופטת הטילה ספק באמיתות התלונה, וטענה כי היא מונעת מרצון לפגוע בייצוג הנאשם את משפחת לוי ומהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי. עוד ציין השופט כי התלונה, בהיותה סכסוך פרטי, יכולה הייתה להיפתר באמצעים אזרחיים מבלי לערב את מערכת המשפט הפלילי. בנוסף, קבע השופט כי המתלונן לא הביא ראיות מספיקות לכך שהפרסומים הופצו לשני אנשים או יותר, כנדרש בחוק, וכי כוונת הנאשם לא הייתה לפגוע במתלונן אלא לייצג את האינטרסים של לקוחותיו. השופט הגיע למסקנה כי אין הצדקה משפטית להעמיד את הנאשם לדין בנסיבות אלה וזיכה אותו, תוך שהוא מדגיש כי אין לפרש קביעה זו כהסכמה לשפה מוגזמת או לא מכבדת מצד עורכי דין. לפיכך זוכה הנאשם מכל אשמה, כאשר השופט הדגיש את הזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.