ת"א 57588-05-12

תקציר

מדובר במקרה של הפרת זכויות יוצרים, בו האשימה התובעת, חברת עיתונים מקומית, את הנתבעת, חברת כנסת, בהעתקה ופרסום של ראיון לכתבה ללא רשות. הכתבה המדוברת הייתה ראיון עם פוליטיקאי מקומי שנערך על ידי עובד התובעת, אשר פורסם בעיתונו של התובע הן בפורמט מודפס והן בפורמט מקוון. הנתבעת העתיקה חלקים מהכתבה, לרבות הכותרת וכמה שאלות ותשובות, ופרסמה אותם באתר האינטרנט שלה, לכאורה למשך מספר ימים, לפני שהסירה אותם לאחר שהתבקשה לעשות כן על ידי התובעת. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לראות בכתבה ראיון או כתבה, שכן הסיווג משפיע על הבעלות על זכויות היוצרים. התובעים טענו כי מדובר בכתבה עיתונאית, ולכן זכויות היוצרים שייכות להם כמעסיקו של הכתב שכתב אותה, לפי סעיף 34 לחוק זכות יוצרים. מנגד, הנתבעת טענה כי מדובר בראיון, וזכויות היוצרים שייכות למרואיין, או לפחות לא לתובע. בית המשפט בחן את מהות הפרסום והגיע למסקנה כי מדובר גם בראיון וגם בכתבה. עוד נמצא כי הנתבעת אכן העתיקה חלקים מהכתבה, אך הדבר נעשה בתום לב, שכן הנתבעת נתנה קרדיט לכותב המקורי ולעיתון המקורי, והסירה את הפרסום מיד לאחר פנייה לתובע. היבט חשוב של המקרה היה קביעת הבעלות על זכויות יוצרים במאמר מסוג ראיון. בית המשפט קבע כי הן המראיין והן המרואיין הם בעלים משותפים של זכויות היוצרים, שכן כל אחד מהם תורם באופן יצירתי ליצירה. לכן, לכל אחד מהם יש את הזכות לתבוע באופן עצמאי על הפרת זכויות היוצרים במאמר-ראיון. הנתבעת טענה גם לשימוש הוגן לפי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, אשר בית המשפט קיבל בשל אופיו המוגבל ומשכו של השימוש, מתן קרדיט והיעדר נזק לתובע ורווח לנתבע. בנוסף, התובעת השתמשה בתצלום של הנתבעת ללא רשות, אשר לטענתה הפר את זכויות היוצרים שלה. בית המשפט הסכים אך מצא כי השימוש של התובעת נופל תחת תניית השימוש ההוגן, ולכן תביעתה שכנגד של הנתבעת לפיצוי נדחתה. בסופו של דבר, נדחתה תביעת התובע בגין הפרת זכויות יוצרים, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.