ת"א 45988-02-10

תקציר

בית המשפט פסק בעניין פרשנותה ויישומה של תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, המתייחסת להחזר אגרות בית משפט בהליכים אזרחיים. התקנה קובעת כי אם הליך מסתיים לפני תום ישיבת קדם המשפט השלישית, ומבוטל או נדחה על ידי המבקש או מסתיים בפשרה, האגרה ששולמה תוחזר באופן חלקי. בית המשפט פירש את דרישת התקנה לפיה יש לסיים את ההליך "לפני הדיון" כך שמשמעותה לפני שלב בירור הראיות, שהוא שלב נפרד, שאינו קדם משפט. פסק הדין מבהיר את קו התיחום בין שלב הדיון המקדמי לבין תחילת חלקו העיקרי של ההליך. מבנה התקנה הוא מכריע, ללא מקום לשיקול דעת שיפוטי, בניגוד לתקנות אחרות המקנות במפורש לבית המשפט שיקול דעת כזה. במקרה זה, ההליך הופסק עקב פירוק הנאשם לאחר שלב קדם המשפט וקיום שתי ישיבות הוכחות. לכן, גם אם ניתן היה לראות את ההליך ככזה שהסתיים בפשרה, התקנות אינן מאפשרות החזר אגרה. עניינים פיסקליים והקצאות תקציביות נתונים לשיקול דעתו של המחוקק או מחוקק המשנה, ש"רשימת היחסים הסגורה" שלהם בנוגע לפטור מאגרות מייצגת איזון אינטרסים סטטוטורי. אל לו לבית המשפט, הדן בעניין פיסקלי מסוים, להתערב באיזון זה או להחליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתו של המחוקק או של מחוקק המשנה. לפיכך, הבקשה להחזר אגרות במקרה זה נדחית.