ע"ח 35662-01-14

תקציר

ערעור זה נסוב סביב חילוט רכוש שנתפס על ידי המדינה מאנשים פרטיים בחשד סביר כי הושג שלא כדין. הנכס המדובר, בשווי של למעלה ממיליון ₪, נתפס מהמשיבים, שמחה גאנה ושתי בנותיה, במסגרת חקירת שוד תכשיטים. חלק מהתכשיטים הוחזרו לבעליהם, והשאר נותרו במעצר משטרתי. למרות שהמשיבים היו חשודים בחקירה, התיק נגדם נגנז בסופו של דבר מחוסר עניין לציבור. השאלה העומדת על הפרק היא האם המדינה יכולה לחלט את יתרת הרכוש, המכונים "הכובשים", ללא הרשעה. בית משפט השלום הורה על החזרת הכובשים לידי המשיבים, אך המערער, המייצג את המדינה, טוען כי החילוט מוצדק לפי סעיפים 31, 34 ו-42 לפקודת סדר הדין הפלילי. לטענתם, ההחזקה בתופסים היא חוקית ומשרתת תכלית מניעתית, מה גם שהמשיבים היו מודעים לכך שהנכס הושג ככל הנראה שלא כדין. עם זאת, בא כוח המשיבים מדגיש כי הכובשים מעולם לא שימשו ראיה וכי ההחלטה להאריך את צו התפיסה לא הייתה מוצדקת כראוי. השופטת, השופטת שטרסברג-כהן, מסכימה כי הצו לא היה תקף, וציינה כי החתימה על בקשת ההארכה לוקה בחוסר בהירות ולא מפרטת את משך ההארכה. יתר על כן, היא מפרשת את סעיף 31 לפקודה כמאפשר לבית המשפט להחרים חפצים שהושגו שלא כדין, גם אם לא מתקיים משפט, ולכן החזקת חפצים כאלה אינה חוקית. השופטת שטרסברג-כהן פוסקת לטובת המדינה, מקבלת את הערעור ומורה על חילוט הכובשים למדינת ישראל. החלטה זו מבטיחה כי השודדים לא ייהנו מחקירות סגורות ומאפשרת לבית המשפט לקבוע את גורלו של רכוש שהושג שלא כדין.