בר"ע 2058/07

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך על מכירת דירה בבעלות המבקשת, שלא עמדה בפירעון חובותיה. ההוצאה לפועל העניקה למבקשת ארכות רבות למכור את הנכס בעצמה או לפרוע את החוב בדרכים אחרות, אך היא לא עשתה כן. כתוצאה מכך מונה בשנת 2002 כונס נכסים לניהול המכירה. בתחילה הסכים כונס הנכסים למכור את הנכס תוך מתן אפשרות למבקש להמשיך ולהתגורר בו, אך החלטה זו בוטלה מאוחר יותר לאחר שהמבקש פעל בחוסר תום לב, עיכב את הליך המכירה והגדיל את חובות הנכס. ההוצאה לפועל קבעה כי יש למכור את הנכס כפנוי כדי למקסם את תמורת המכירה ולכסות את החובות המוגדלים, החלטה שאושרה על ידי בית המשפט. המבקשת טענה כי זכותה להתגורר בנכס כדיירת מוקנית לה על פי דין ומכוח הסכם עם כונס הנכסים, אך בית המשפט דחה טענה זו וציין כי המבקשת לא פעלה בתום לב וכי מכירת הנכס כפנוי תאזן בין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו החלופית של המבקש בדבר הצעה חדשה לרכישת הנכס כפנוי במחיר גבוה יותר, וקבע כי הצעה כזו, אם היא אמיתית, צריכה להיות מוצגת בפני כונס הנכסים ולהיבחן על ידי ההוצאה לפועל. הערעור נדחה, והמבקש חויב לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של ההליך.