חדל"פ 19926-10-22

תקציר

המבקשים, שהעמידו הלוואות לשתי חברות וקיבלו ערבויות אישיות מחיים בן צבי ז"ל להחזר הלוואות אלה, ביקשו לפתוח נגדו בהליכי חדלות פירעון לאחר שהחברות לא עמדו בפירעון ההלוואות. עם זאת, זמן קצר לאחר הגשת הבקשה הגיעו המבקשים להסכמה עם החברות על דחיית מועד פירעון ההלוואה. הסכם זה סתר את טענת המבקשים כי החוב נפרע, שכן הם השיגו בעבר פסק בורר נגד החברות ומועד הפירעון חלף. המבקשים נחשבו ל"נושים עתידיים" של עזבונו של מר בן-צבי, כלומר מועד פירעון החוב טרם הגיע. על פי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, נושים עתידיים יכולים לעתור להליכי חדלות פירעון רק אם היחיד פעל במרמה או שיש ראיות לכך שלא יוכל לפרוע את החוב בתוך שישה חודשים. המבקשים לא הביאו ראיות כאלה. כמו כן, המבקשים לא הוכיחו כי עיזבונו של מר בן-צבי חדל פירעון, כנדרש לצורך פתיחת הליכי חדלות פירעון. כן ביקשו המבקשים צו מניעה זמני שימנע את מימוש רכושו של מר בן-צבי, שהועבר לבתו ולחתנו. גם בקשה זו נדחתה, מה שמייתר את הצורך בבקשה לצו אי-דיספוזיציה. בית המשפט קבע כי התנהלות המבקשים, שהתאפיינה בהתקשרות בהסכם פירעון עם החייבים העיקריים, אינה תומכת בתביעתם להליכי חדלות פירעון נגד הערב. הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים נגד עזבונו של מר בן-צבי נדחתה, יחד עם הבקשה לצו מניעה זמני. המבקשים חויבו בהוצאות המשיבים.