עב"ל 204/10

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי הערעור על החלטת בית הדין האזורי נדחה. בהחלטת בית הדין האזורי נקבע כי המערערת, מורה לחינוך גופני, לא נפגעה בעבודה. על פי הנחיות הנשיא, בית המשפט אינו נוהג להזמין מומחים לחקירה נגדית ויעשה זאת רק בנסיבות חריגות. מאחר שניתנה למערער הזדמנות לשאול את המומחה שאלות הבהרה ולא סיפק נימוקים משכנעים להמשך החקירה הנגדית, הבקשה נדחית. בית המשפט אף מינה מומחה אחד להערכת הפגם של המערער ולא מצא טעם למנות מומחה אחר, שכן חוות דעתו של המומחה הראשון לא סטתה מן העובדות. בחוות דעתו של המומחה, עליה הסתמך בית הדין האזורי, נקבע כי תנאי עבודתה של המערערת לא גרמו לשינויים ניווניים כלשהם, ותחת זאת, שינויים אלה נגרמו כתוצאה מכריתת מניסקוס קודמת. בית המשפט מצא כי קיימת תשתית עובדתית לתנועות חוזרות ונשנות אך לא אלמנט של נזק מזערי. יתר על כן, בית המשפט הטיל ספק בצורך בהערכת מומחה, שכן עבודתו של המערער כמורה לחינוך גופני לא כללה תנועות ברכיים חוזרות ונשנות. במקום זאת, תנועות אלה בוצעו בסדר משתנה ולא ניתן היה להשוות אותן לעבודה רציפה שתדרוש הערכת מיקרוטראומה. לפיכך, פסק הדין לדחיית התביעה מתקבל, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.