ע"פ 348/67

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה של ריגול, בו הורשע המערער בקיום קשר עם סוכן זר ללא הסבר סביר. החוק המקורי, סעיף 24(א) לחוק לתיקון דיני העונשין (ביטחון המדינה), יצר חזקה לפיה מגע עם סוכן זר שקול למסירת מידע סודי, והעביר את נטל ההוכחה לנאשם לתת הסבר סביר. סעיף זה תוקן במהלך משפטו של המערער, מה שהוביל לוויכוח האם יש להחיל את הסעיף הישן או החדש. בית המשפט העליון קבע כי הסעיף הקודם הוא הוראת חוק מהותית, וביטולו לאחר ביצוע העבירה לא עצר את ההליך המשפטי. יתר על כן, בית המשפט פירש את הסעיף כחזקה חלוטה, כלומר מרגע שהוכח הקשר עם סוכן זר, חוסר יכולתו של הנאשם לספק הסבר סביר יביא להרשעה, ללא קשר לשאלה אם הסוכן קיבל מידע סודי כלשהו. פסק הדין גם הבהיר את ההבחנה בין הדין המהותי לבין כללים פרוצדורליים, והדגיש כי חזקות חלוטות, אף שהן נראות פרוצדורליות, הן למעשה מהותיות באופיין. בית המשפט הבחין בין שתי עובדות בחזקות: העובדה הראשונה מקימה את החזקה, והעובדה השנייה נקבעת על ידי בית המשפט על סמך העובדה הראשונה. במקרה של חזקה חלוטה, ראיות הסותרות את העובדה השנייה אינן קבילות. בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה מתחלק בין התביעה להגנה במקרה זה. בעוד שהתביעה נדרשה להוכיח את הקשר עם הסוכן הזר, הנאשם היה אחראי לספק הסבר סביר. לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית הרטרואקטיביות והגיע למסקנה כי על המערער ליהנות משינוי בחוק שהפחית את העונש המרבי על העבירה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את הערעור על ההרשעה אך קיבל את הערעור על העונש והפחית אותו לחמש שנות מאסר.