ת"א 13125/07

תקציר

פסק הדין דן בקביעת שכר טרחת עורך דין בין עורך דין, באבא מאזן, לבין לקוחו, טלאל. התביעה עוסקת בהיעדר הסכם שכר טרחה כתוב ובדרישות הרטרואקטיביות השרירותיות של באבא מאזן. פסק הדין מדגיש את חשיבותו של הסכם כתוב למניעת טענות בדבר תקפות, תוכן והיקף, אף שאינו מחייב מבחינה משפטית. חובותיו המקצועיות והאתיות של עורך הדין מחייבות בהירות ושקיפות ביחסים הכספיים עם הלקוחות, דבר החסר בהסכמי שכר טרחה בעל פה. מאחר שעורך הדין לא ניסח הסכם כתוב, מיוחסת לו כל אי בהירות בנוגע להסכם שכר הטרחה. פסק הדין גם מתאר כיצד היעדר חוזה כתוב מעמיד את הלקוח בעמדת נחיתות, ומקשה עליו להבין את התנאים ולקבל החלטות מושכלות. במקרה זה, עורך דינו של טלאל לא פירט באופן ברור את שכר הטרחה, את מנגנון התשלום או את היקף העבודה. פסק הדין מקבל את גרסתו של טלאל להסכמות בעל פה עבור כל טיפול וקובע את שכר הטרחה כפי שהעיד על ידו. פסק הדין דן גם בתשלומים ששילם טלאל ומוצא כי הוא סילק את כל חובותיו. בית המשפט מתייחס גם לטענת שכר הטרחה הראוי וקובע כי חוסר הבהירות והראיות שהציג באבא מאזן בעניין זה משמעותו שהוא אינו זכאי לתשלומים כלשהם. תחת זאת, בית המשפט קובע כי דרך הפעולה הראויה היא לפסוק שכר טרחה ראוי בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין. עם זאת, היעדר הראיות שהציג באבא מאזן פירושו שגם גישה מרוככת זו אינה ניתנת ליישום. לפיכך, התביעה נדחית, ובאבא מאזן נדרש לשלם לטלאל שכר טרחה בסך 23,200 שקל.