רע"א 2244/24

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי יש לדחות את בקשת הערעור, תוך שמירה על ביצוע פסק הדין המקורי. על פי תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, ערעור אינו מעכב אוטומטית ביצוע פסק דין. ניתן לעכב את הביצוע רק אם לערעור סיכויי הצלחה גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. עם זאת, תנאים אלה לא התקיימו במקרה זה. בית המשפט בחן האם עיכוב הביצוע נחוץ לצורך רכישה כפויה של מניות, הכרוכה בזכויות בעלות. בדרך כלל, סעדים כאלה אינם בלתי הפיכים, אך עשויים להתעורר חששות אם המניות יכולות להימכר לצדדים שלישיים, מה שעלול לסבך את השבת המניות אם הערעור יצליח. כאן, לא היה חשש כזה, שכן המבקשים היו לרכוש ולשמור את המניות. בנוסף, המבקשים לא הוכיחו את הנסיבות החריגות הנדרשות כדי לעכב חיוב כספי, כגון קריסה פיננסית או הצורך למכור נכסים חיוניים, כמו נכס מגורים. למרות טענותיהם לפגיעה כלכלית, הם לא סיפקו ראיות ממשיות לאי יכולת כלכלית. למרות שבית המשפט המחוזי הכיר בחשש מוגבל לפירעון אם הערעור יתקבל, הוא רק עיכב את תשלום שליש מהחיוב שנפסק והפקיד אותו בקופת בית המשפט. לאחר בחינת חומר הראיות, היא לא מצאה צורך לשנות החלטה זו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, ולא נפסקו הוצאות מאחר ולא התבקשה מענה.