עמ"ש 20015-09-21

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. בקשת המערערים להיות מוכרזים כ"בנים יורשים" על פי כתב מינוי מתקבלת. בית המשפט מצא כי כוונת ההורים למנות את המערערים כבנים ממשיכים עלתה ממסמך המינוי שיזמו ההורים עצמם, ומאישור המינוי על ידי ועדת המושב. האחים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם כי כתב המינוי היה למראית עין בלבד. הימנעותם של ההורים מהשלמת רישומם של המערערים כבנים יורשים הותירה אותם עם התחייבות למתן מתנה, שלא ניתן היה לחזור בה לאחר פטירת ההורים. החלטה זו התקבלה על יסוד שיקולים הגיוניים, שכן ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא לא עוגנו בקביעות מהימנות. טענת האחים כי כתב המינוי נעשה ללא ידיעת ההורים או למראית עין לא נתמכה בראיות חיצוניות. בתוך כך, הציגו המערערים ראיות נגדיות, לרבות עדויות של עדים חסרי פניות, התומכות בטענה כי ההורים היו מודעים למינוי והסכימו לו. פסק הדין מכיר גם במערכת היחסים המורכבת בין הצדדים, אך אינו מוצא בה גורם מכריע במקרה זה. השופטת תמר ניסים שי, השופטת הבכירה ש' אטרש והשופטת א' עילבוני הסכימו פה אחד עם ההחלטה. השופט שי חיבר את חוות הדעת, והיא נמסרה מטעם בית המשפט על ידי השופט הבכיר אטרש. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום שישי, 05/07/2022.