ע"פ 1127/13

תקציר

לאחר שבחן את הערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר, שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, החליט שופט הערעור לקבל את הערעור באופן חלקי. ערכאת הערעור מצאה כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעת טווח הענישה, והוביל לעונש חמור שלא בצדק. באופן מסורתי, בתי משפט לערעורים נמנעים מלשנות גזרי דין אלא בנסיבות יוצאות דופן, תקדים הנתמך במספר מקרים שצוטטו. קביעתו של בית המשפט המחוזי על טווח מאסר של שלוש עד שש שנים בגין שוד, בהתבסס על תיקים קודמים שטופלו על ידי אותו פאנל, נקבעה כבלתי הולמת. טווח זה לא שיקף כראוי את הייחודיות של כל מקרה ולא התיישר עם התאמות הערעור האחרונות, שהציעו טווח של 32 עד 42 חודשים. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי שקל באופן פסול שיקולים חיצוניים בעת קביעת טווח הענישה, בניגוד לתיקון 113 לחוק העונשין. תיקון זה מחייב גישה מובנית, הדורשת הלימה בין חומרת העבירה לבין העונש שהוטל, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מהעבירה ובנסיבות הנלוות אליה. ערכאת הערעור כיילה מחדש את הטווח המתאים ל-34 עד 46 חודשים, תוך התחשבות בחומרת העבירה ובעברו הנקי של המערער ובגילו הצעיר. למרות שבית המשפט המחוזי שם דגש על הרתעה בשל ריבוי מקרי השוד, תפיסה זו יכולה להשפיע על גזר הדין רק בטווח שנקבע, ולא מחוצה לו. חרף ההכרה בנסיבות חייו המאתגרות של המערער, אין בהן כדי להצדיק את העונש המחמיר, שכן לא היה להן קשר ישיר לעבירות. בסופו של דבר, שופט הערעור המליץ וקיבל הסכמה מעמיתיו כי יש להפחית את עונשו של המערער ל-36 חודשים, תוך שמירה על היבטים אחרים של גזר הדין ללא שינוי.