דב"ע לג/29 - 0

תקציר

המקרה נסוב סביב חוק הביטוח הלאומי והוראותיו לעניין קצבת נכות כתוצאה מפגיעה בעבודה. החוק קובע כי כל פגיעה בכשירות לעבודה עקב פגיעה בעבודה מזכה את הנפגע בהטבות מהמוסד לביטוח לאומי. שאלת המפתח בפסק דין זה היא האם יש לשקול ליקוי שאינו עומד בקריטריונים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות בשל נפגעי עבודה) לצורך זכאות לגמלה. פסק הדין מפרש את המסגרת הרגולטורית ומדגיש כי מטרתו של חוק הביטוח הלאומי היא לפצות אנשים בגין נכותם הקשורה לעבודה. החוק מגדיר נכות ככל ליקוי המשפיע על יכולתו של אדם לעבוד. לפיכך, כל ליקוי, יהא גודלו אשר יהיה, צריך להישקל על ידי ועדות רפואיות בעת קביעת דרגת הנכות, בהתאם לתקנה 14 לתקנות הנכות. תקנה זו קובעת כי אם ליקוי אינו מופיע במפורש בתקנות, יש להשוות אותו לליקויים דומים כדי לקבוע את אחוזי הנכות המתאימים. כמו כן, פסק הדין מבהיר כי רף הנכות של 5% מתייחס להערכת הנכות הכוללת, ולא באופן פרטני לכל ליקוי התורם לנכות. במקרה ספציפי זה, הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לפגם בידו השמאלית של המערער, אשר נדחה שלא כדין כמי שאינו עומד בקריטריונים הרגולטוריים. משכך, פסק בית המשפט לטובת המערערת, והורה לוועדה לבחון מחדש את ההחלטה לפי תקנה 14 ולכלול בה את הפגם שהתעלמו ממנו קודם לכן. המשיב (המוסד לביטוח לאומי) חויב בהוצאות המשפט של המערערת, שנקבעו על סך של 300 ל"י.