המ 464/65

תקציר

לבית המשפט העליון אין סמכות לשנות את פסק דינו בתיק פלילי לאחר שסיים את עבודתו בערעור, במיוחד כאשר מדובר בהטלת עונש מאסר בפועל. דעת רוב זו, שנכתבה על ידי הנשיא אגרנט, גורסת כי אמנם לבית המשפט סמכות טבעית לתקן טעויות או השמטות סופר בפסקי דינו, אך אין היא משתרעת על עריכת שינויים מהותיים. שינויים כאלה יהיו כרוכים בהטלת עונש שונה מזה שהתכוון בעת מתן פסק הדין, שהוא מרחיק לכת מדי. עיקרון זה חל גם אם אי ההתחשבות בנסיבות מקלות, כגון מעצר לפני משפט, נבעה מהסחת דעתו של בית המשפט או מאי-הפניית תשומת הלב לכך על-ידי הצדדים. סמכותו של בית המשפט מסתיימת לאחר סיום עבודתו, וכל תיקון שיבוא לאחר מכן יפגע בעקרון הסופיות ובמינהל התקין של המשפט הפלילי. עם זאת, השופט ברנזון והשופט כהן חולקים על כך, וטוענים כי לבית המשפט צריכה להיות סמכות לתקן גזרי דין כדי להשיג צדק, במיוחד כשמדובר בענייני חירות האדם. ברנסון מציע כי בית המשפט יוכל לתקן עונשים בכל זמן סביר, כל עוד הדבר מועיל ולא נוצר מצב שעלול להכביד או להפוך את הדיון לחסר תועלת. כהן מדגיש כי היעדר הוראה מפורשת בבתי המשפט הפליליים, להבדיל מבתי משפט אזרחיים, לתקן טעויות גם לאחר זמן מה, מרמז כי סמכות זו טבועה בבית המשפט הפלילי מעצם יצירתו ותפקידו. שניהם סבורים כי יש לתקן את הטעות הנובעת מאי ניכוי ימי מעצר לפני משפט מתקופת המאסר, שכן היא גורמת סבל מיותר למורשע. יתר על כן, הסתמכות על סמכות החנינה הנשיאותית כסעד אינה מספקת ומיותרת.