ע"א 10727/03

תקציר

מערער שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1992 ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שדחתה את תביעתו לפיצוי מהמבטחת של הרכב בו נהג. בית המשפט המחוזי מינה מומחים רפואיים אשר הגיעו למסקנה כי למערער יש נכות הנעה בין 10% ל-50%, אך בסופו של דבר פסק לטובת המבטחת המשיבה, וקבע כי מגבלותיו הנפשיות של המערער לא נגרמו כתוצאה מהתאונה, וכי תביעתו אינה תקפה בשל פיצוי יתר של צדדים אחרים. המערערת טענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר את עדותו של המומחה הרפואי מטעמו, ד"ר א. קוץ, אשר קבע כי למערער נכות פסיכיאטרית לצמיתות בשיעור של 50%. המשיב ביקש מבית המשפט לערעורים שלא להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הסכימה כי תפקידו של בית המשפט המחוזי הוא לקבוע את מצבו הרפואי של תובע, והוא אינו כבול לחוות דעת של מומחים רפואיים, אך קבע כי במקרה זה, בשל מורכבות אבחון מצבים פסיכיאטריים, והעובדה שבית המשפט המחוזי עצמו ציין את חוסר השלמות של הבדיקות, יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך הערכה על ידי מומחה שימנה, ולפסק דין חדש בהתאם. פסק הדין הדגיש את הנסיבות החריגות של המקרה ולא הטיל הוצאות על מי מהצדדים.