ע"א 246/72

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב תאונת עבודה בה היו מעורבים שני עובדים, המכונים המשיבים, אשר נפגעו במהלך עבודתם באתר בנייה. המשיבים הועסקו על ידי המערערת, קבלנית משנה לעבודות סבלות, על מנת לסייע בהגבהת בלוקים באמצעות מנוף על גג הקומה השנייה של הבניין. במהלך עבודתם קרס הגג וגרם למשיבים ליפול ולהיפצע. הן המערערת, כמעסיקה, והן המשיב השלישי, קבלן המשנה האחראי על בניית שלד הבניין, נתבעו לפיצויים. הערכאות הנמוכות יותר פסקו לטובת המשיבים, והורו לשני הצדדים לפצות את המשיבים על נזקיהם. המערער, שלא היה מבוטח בתאונות עבודה, ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי מאחר שהעבודות בוצעו במקום שאינו בשליטתו, אין עליו חובה לדאוג לשלומם של המשיבים. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על טענת המערערת, והדגיש כי חובת הזהירות של מעסיק משתרעת על הגנה על עובדיו מפני סיכונים הקשורים לעבודה, גם כאשר מקום העבודה אינו בחזקתו או בשליטתו. נקבע כי יש לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להבטיח את בטיחות העובדים, והאמצעים למילוי חובה זו משתנים בהתאם לנסיבות. במקרה ספציפי זה קבע בית המשפט כי המערערת לא יכלה לצפות את חוסר יציבותם של הפיגומים ומכאן שאינה אחראית לתאונה. משכך, התקבל הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה. לפסק דין זה השלכות משמעותיות על הבטיחות במקום העבודה והוא קובע תקדים ברור בנוגע לאחריות מעסיקים כלפי עובדיהם, גם כאשר הם עובדים במקומות צד שלישי.