ע"א 6722/99

תקציר

בפסק דין זה, מחלוקת משפטית הנוגעת לטיפול בריבית רעיונית לצרכי מס ערך מוסף (מע"מ) בין "משכנות כלל מגדלי הים התיכון בע"מ". (החברה) ומנהל מס ערך מוסף (המנהל) נפתר. החברה, המנהלת את בתי הדיור המוגן, מקבלת פיקדונות מהדיירים ומחזירה אותם ללא ריבית או התאמה, למעט חילוט שנתי של 2.8% העומד על 28% מהפיקדון. סוגיית הליבה הייתה כיצד להעריך את הריבית הרעיונית שצריכה להיות חייבת במע"מ. המנהל טען כי היא צריכה להיות ברמה של 3.25%, התואמת את ריבית השוק עבור הלוואה דולרית, ורואה את הפיקדונות כהלוואות. החברה סברה כי הריבית צריכה להיות 2.35%, בדומה לשיעור פיקדון דולרי, שכן זה מייצג את פוטנציאל הריבית הצפוי של השוכרים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת החברה, אישר את אופי הפיקדון וקבע כי הריבית הכוללת מע"מ צריכה לשקף את השיעור הנמוך יותר של 2.35%. עם זאת, בית המשפט גם הגיע למסקנה כי יש להפיק מע"מ מסכום זה, ולא להוסיף עליו, שכן התועלת הנתפסת בעין (הריבית הרעיונית) כבר מחייבת במע"מ. בערעור קבע בית המשפט העליון כי שיעור הריבית הרעיונית החייב במע"מ אכן צריך להתאים לשיעור ההלוואה הדולרית בשוק של 3.25%, שכן הוא משקף את התועלת הכלכלית ואת החיסכון בריבית שהשיגה החברה בכך שלא פנתה להלוואות במקום אחר. בנוסף, היא אישרה את הרעיון כי המע"מ משולב בתוך הריבית הרעיונית, מה שמרמז כי אין להצמיד מע"מ נוסף לשיעור זה. הערעור התקבל חלקית, וקבע את שיעור הריבית החייבת במס על 3.25%, תוך דחיית הערעור הנגדי של החברה לשיעור מס מופחת. החלטת בית המשפט התמקדה במהות הכלכלית של העסקה, וחיזקה את העיקרון לפיו הכנסה רעיונית זו מהווה חלק מכלל העסקה החייבת במס בין הצדדים, כאשר התמורה מתפרשת ככוללת מע"מ.