ת"ע 43432-06-18

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר תביעות הנוגעות לירושתו של אדם שנפטר בשנת 2018, המכונה המנוח. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי התובע, שהיה לו קשר עם המנוח, מבקשת להיות מוכרת כידועה בציבור שלו ולכן זכאית למחצית מעיזבונו. התביעה השנייה מבקשת סעד הצהרתי לפיו התובעת זכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים של המנוחה, או לחילופין להחזר השקעותיה בדירה, אותה לווה לכאורה המנוח לצורך רכישתה ושיפוצה. התביעות השלישית והרביעית מתנגדות לצוואתו של המנוח, המוריש את כל רכושו לבתו, בנימוק של חוסר כשירותה של המנוחה, פגמים צורניים בצוואה והשפעה בלתי הוגנת של הבת. התביעה האחרונה מבקשת צו ירושה. השופטת קבעה כי התובע והמנוח לא מילאו אחר הדרישות להכרה כידועים בציבור, שכן הקשר ביניהם אינו מהווה חיי משפחה במשק בית משותף, והם אינם חולקים ניהול כלכלי. לפיכך, נדחו תביעות התובעת לצו ירושה וסעד הצהרתי. באשר לתביעת הפיצויים, פסק השופט לטובת התובעת והורה לבת, כמוטבת הצוואה, לשלם לתובעת סך של 62,000 ₪, שכן המנוח הודה בחוב בתצהיר. בהמשך לצוואה, השופט לא מצא כל הצדקה לטענות בדבר כשירותו של המנוח ופגמים צורניים בצוואה. השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על הצד המתנגד לקיומה של הצוואה, ובמקרה זה המתנגדים לא הביאו כל ראיה רפואית לאי כשירותו הנטענת של המנוח. יתר על כן, הפגמים הצורניים של הצוואה לא היו חמורים דיים כדי לפסול אותה, מה גם שהחוק אינו דורש חלק מהליקויים הנטענים. באשר לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת, קיבלה השופטת את עדותם של הבת ושל עו"ד עצמאי שניסח את הצוואה, שציינו שניהם כי החלטתו של המנוח להוריש את עזבונו לבתו התקבלה באופן חופשי ומודע. לפיכך, נדחו ההתנגדויות לביצוע הצוואה, והצוואה נקבעה כתקפה. לבסוף, השופט הורה לתובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪, בעוד שלא ניתן צו בדבר הוצאות ההליכים האחרים.