ת"א 58097-02-17

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תחולתה של פקודת הובלת טובין בים, המשלבת בתוכה את כללי האג-ויסבי, על היחסים שבין המבקש, המוביל הימי, לבין המשיב, נמען. תביעת המשיב, הנוגעת לאובדן או נזק של מטען במהלך ההובלה, נדחית בעילה של התיישנות מהותית הקבועה בפקודה. על פי הפקודה, כל תביעה נגד המוביל יש להגיש תוך שנה מיום הגעת הטובין ליעדם. במקרה זה, תביעת המשיב, שהוגשה שנתיים וחצי לאחר הגעת המטען, נחשבת מיושנת. בית המשפט דוחה גם את טענת המשיבים כי הם אינם מחויבים לשטר המטען, שהונפק על ידי המבקש. שטר המטען, המשמש כחוזה הובלה, מחייב משפטית את המשיב, הנחשב צד לו לפי סעיף 8(א) לפקודה. כמו כן, בית המשפט קובע כי תקופת ההתיישנות המקוצרת חלה על כל התביעות נגד המוביל, בין אם הן חוזיות ובין אם הן נזיקיות במהותן. זאת, משום שתכליתה של תקופת ההתיישנות המקוצרת היא להפקיע את הזכות לתבוע את המוביל, ומתן אפשרות למשיב לעקוף אותה יפגע בדין הבינלאומי האחיד שנקבע בכללי האג-ויסבי. בנוסף, טענת המשיב כי תנאי שטר המטען אינם תקפים מחמת הפליה אינה נתמכת ועל כן נדחית. בית המשפט מדגיש את היקפה הבינלאומי של הפקודה וכללי האג-ויסבי, החלים על כל שטר מטען הנוגע להובלת טובין בדרך הים לישראל או ממנה, ללא קשר למקור או ליעד המטען. בהינתן שהתביעה חורגת מתקופת ההתיישנות הקבועה וטענות המשיב חסרות שחר, התביעה נדחית על הסף, ללא צורך במשפט מלא. המשיב חויב בהוצאות המבקש, בסך 5,000 ₪.