רע"א 5775/10

תקציר

המשיבים, שהיו בעלי נכס שהושכר למבקשת, הגישו תביעה לפינויה בטענה כי הסכם השכירות האחרון – שאמור היה לפוג ביום 14.2.2010 – אינו מקנה לה זכות להאריך את שהותה. בית משפט השלום בחיפה הסכים לה והורה לה לפנות את הנכס, מה שהוביל את המבקשת לערער לבית המשפט המחוזי בחיפה ובמקביל לבקש עיכוב ביצוע. בקשה זו נדחתה, כמו גם בקשות נוספות, בנימוק שסיכויי הצלחת הערעור נמוכים וכי השימוש המסחרי בנכס מעמיד את המבקש די והותר למצוא פתרון חלופי. לאחר מכן ערערה המבקשת לבית המשפט העליון, שגם הוא דחה את בקשתה לעיכוב ביצוע. בית המשפט קבע, כי ללא קשר לגופו של הערעור, קביעותיהן של הערכאות הנמוכות יותר בעניין מאזן הנוחות הן סבירות. יתר על כן, מאחר שחוזה השכירות יפוג בעוד כחצי שנה והמשיבים לא היו חייבים להאריכו, ניתן היה לפצות כספית את נזקיה הפוטנציאליים של המבקשת. בשילוב עם השיהוי של המבקש במציאת נכס חלופי, נדחתה בקשת רשות הערעור. פסק דין זה מדגיש את יכולת האכיפה המיידית של פסקי דין ואת הסף הגבוה להתערבות בהחלטות הנוגעות לפינוי נכסים מסחריים.