רע"א 5852/11

תקציר

כבעל מחצית הזכויות בדירת מגורים בתל אביב, ביקש המבקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את בקשתו לעכב את מיצוי זכויותיו ופינויו מהדירה. המחצית השנייה של זכויות הדירה הייתה בבעלות אשתו של המבקש. משכנתא נרשמה על חלקו של המבקש בדירה לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (הבנק), אשר הגיש תביעה כספית בסך 3.5 מיליון ₪ כנגד המבקש. כנגד המבקש ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, שהוביל את הבנק לפתוח בהליכים למימוש הדירה. מונה כונס נכסים לזכויותיו של המבקש, ולאחר מכן הגיש הכונס תביעה לפירוק הסדר שיתוף הדירות, אליה לא צורף המבקש. הבנק והמשיב הגיעו להסכם פשרה, אשר אושר על ידי בית משפט השלום. לאחר מכן הגיש הבנק בקשה למתן צו לפינוי המבקש, מה שהוביל את המבקש לבקש עיכוב הליכים. זה ניתן, אך לאחר שחלפה התקופה הוצא צו הפינוי. ניסיונותיו הבאים של המבקש לבטל את פסק הדין בבית משפט השלום לא צלחו. לאחר מכן הגיש המבקש תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר נדחתה, ולאחריה הוגשה בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט הנוכחי, לרבות בקשה לסעד זמני שימנע את פינויו. בקשת רשות הערעור והבקשה לסעד זמני נדחו. טענות המבקש, שכללו ערעור על תוקף המשכנתא והליך פירוק השיתוף, לא הציגו בסיס מספיק למניעת פינוי. יתר על כן, המבקש לא הלך בדרך הפרוצדורלית הנכונה כדי להפוך את פסק דינו של בית משפט השלום והשתהה בפנייה לערכאות. המבקש לא הציג זכות לכאורה המצדיקה סעד זמני, והצו הארעי עמד לפקוע. המבקש חויב לשלם למשיבים 1 ו-2 שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.