בג"צ 9909/01

תקציר

העותר, רואה חשבון בעל משרד רואי חשבון, חלק על שווי שומות התשומות שהונפקו על ידי המשיבים, מה שהוביל למאבק משפטי ממושך. לאחר שערעורו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ולאחר מכן על ידי בית המשפט העליון, הטילו המשיבים על העותר "קנס פיגורים" למשך תקופת ההליכים המשפטיים. העותר טען כי קנס זה פוגע בזכויותיו החוקתיות וכי היה על המשיבים להודיע לו על הקנס מראש. מנגד, טענו המשיבים כי הקנס הוטל בצדק ושימש הרתעה מפני עבירות על החוק. המסגרת החקיקתית שהסדירה את המקרה כללה את חוק מס ערך מוסף וחוק המס (קנס פיגורים), כאשר הנושא המרכזי הוא פרשנות המונח "חוב מס" והמועד שבו יש להתחיל לצבור את הקנס. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט טירקל ואליה הצטרף השופט גרוניס, קבעה כי הקנס צריך להתחיל להצטבר שבוע לאחר חודש מיום מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי לעותר. השופטת שטרסברג-כהן, אף שהסכימה עם התוצאה, הציעה נימוק שונה. לדברי השופט טירקל, הטלת הקנס במסגרת הליך הערעור עולה כדי סנקציה בעלת תוקף רטרואקטיבי, הפוגעת בזכות הערעור של העותר ויוצרת חוסר סימטריה בין הנישום לרשויות המס. לעומת זאת, השופטת שטרסברג-כהן סברה כי הגורם הקריטי הוא חוסר יכולתו של הנישום להשפיע על משך ההליך המשפטי. שני השופטים הסכימו כי אין לחייב את העותר בתשלום הקנס ממועד הפירעון של הדו"ח התקופתי. במקום זאת, תחילתו של הקנס נדחתה לחודש ושבוע לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן הדגיש אף הוא את הצורך להסיר מכשולים בפני מימוש זכות הערעור של האזרחים, ואילו פסק דינה של השופטת טירקל הדגיש את אופיו האזרחי של הקנס ואת נטילת הסיכון המודעת של העותר. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את העתירה וקבע כי יש להוסיף לחוב המס קנס פיגורים החל משבוע לאחר חודש מיום מתן פסק הדין.