סע"ש 18750-09-12

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת בישראל, עבר לאנגליה ועבד בחברה בריטית בבעלות אותה משפחה בה התגוררה הנתבעת במשך שבע שנים. עם חזרתה ארצה תבעה את הנתבע לפיצויי פיטורים, בטענה כי יש לראות בשתי החברות מעסיק אחד משום שהן חלק מאותו אשכול חברות בבעלות אותה משפחה, ולכן יש לספור את תקופת העסקתה בבריטניה כחלק מפיצויי הפיטורים בישראל. השופט קבע כי התובעת לא הציגה ראיות מספיקות כדי להצדיק התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של שתי החברות. לתובע היו יחסים חוזיים ברורים עם החברה הבריטית, הוא עבד במשרד הבריטי במשך שבע שנים, קיבל שכר מהחברה הבריטית על פי הדין הבריטי והיה מפוקח על ידי מנהל החברה הבריטית. העובדה שהיו משאבים וממשקים משותפים בין שתי החברות לא הייתה חריגה עבור חברות אחיות עם בעלים משותפים, ולא הצדיקה הרמת מסך התאגדות. זאת ועוד, השופטת קבעה כי טענותיה החוזיות והסטטוטוריות של התובעת לקבלת פיצויי פיטורים מהנתבעת אינן תקפות. בהסכם ההעסקה בין התובעת לחברה הבריטית נקבע במפורש כי פיצויי הפיטורים יתבססו על הפרמיה, והתובעת לא הצליחה להראות כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב או הפרה חוזה כלשהו. השופטת דחתה גם את פרשנותה של התובעת לחוק פיצויי פיטורים, וקבעה כי החברה הבריטית והנתבעת לא היו מעסיקות משותפות, ולא ניתן לראות בעבודתה של התובעת בבריטניה המשך העסקתה בישראל. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובעת והורתה לה לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.