סע"ש 24538-01-18

תקציר

פסק הדין דן במספר היבטים של משפט העבודה הישראלי כפי שהם חלים על המקרה הנדון. ראשית, אי מסירת הודעה מוקדמת לעובד על תנאי העסקתו על ידי המעסיק גוררת עמלת פיצוי בסך 3,500 ₪ שתשלם הנתבעת לתובע. שנית, בית הדין בוחן את תביעת העובד לגמול שעות נוספות. נמצא כי העובד זכאי לשכר כאמור שכן המעסיק לא פיקח על שעותיו ולא ניהל רישום שלהן, בעוד רישומי העובד היו חלקיים ולא עקביים. לפיכך, בית הדין פוסק כי על העובד לקבל הפרשי שכר בסך 61,488 ש"ח בגין עבודה בשעות נוספות, כולל הפרשי הצמדה וריבית. שלישית, בית הדין פוסק לגבי ניכויים שלא כדין של המעסיק משכרו של העובד, לרבות קנסות והשתתפות עצמית בסך כולל של 21,257.93 ₪, שעל המעסיק להחזיר לעובד. בית הדין דן גם באי תשלום שכרו של העובד לחודש אוקטובר 2017, מצא את המעסיק אשם והורה לו לשלם לעובד פיצוי בסך 1,200 שקל. תביעת העובד בגין התעמרות בעבודה נדחית, שכן בית הדין אינו מוצא כל ראיה ליחס משפיל או פוגעני. לבסוף ביקש המעסיק תביעת קיזוז, שגם היא נדחית, ונפסק לעובד 7,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בסיכומו של דבר, הנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחה שונה בסך 86,945.93 ₪, שישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.